בשנה ראשונההראשונה שעבדתי במערכיתבמערכת החינוך, נכנסתי לכיתה ב אחד.ב1, ובמרכז הכיתה על קיסהכסא עמד ילד קטנטן עם עיניים גדולות. וקיללהוא קילל, ירק וצעק.
הוא הסטקלהסתכל עלי, אני הסטקלתי לההסתכלתי עליו, התקרבתי ולחשתי לו "אני יודעת שיש לך לב גדול, אני יודעת שאתה חכם, אני יודעת שאתה ילד טוב. מכולמול כל הכיתה הוא צעק מעלי: "מורה מטומטמת, את לא יודעת כלום, אני ילד מופרע, כולם אומרים שאני מופרע, המורים אומרים שאני מופרע, מנהלתהמנהלת אומרת שאני מופרע, אפילוואפילו ההורים שלי אומרים שאני מופרע". יש לך לב גדול, אתה חכם ואני יודעת שאתה ילד טוב,. הקטנטן בחרברח מהכיתה.
ובשבע שני, שנכנסתי לכיתה, מצאתי אותו מכזה קלולתמקלל, צועקת וירוקתצועק ויורק. לקחתי נשימה עמוקה, התקרבתי להאליו ולחשתי לה,לו: " יש לך לב גדול, אתה חכם ואני יודעת שאתה ילד טוב."
בשבע שלשי שלישי, שנכנסתי לכיתה, ליד הכיסההכסא שלי חקה קיסהחיכה כסא קטן, והקיסה קטןובכסא הקטן ישב ילד קטנטן, עם עיניים גדולות. ביום הזה הוא בחר להיות המורה שלו.